ניהול קונפליקטים - חודש טבת
תלמידים יקרים,
חודש זה עומד בסימן ניהול קונפליקטים.
משימה 1: צפו בסרטון המופיע בקישור הבא וענו על השאלות אחריו
"דובי אח שלך"
במקרים רבים מצמידים כינויים לילדים: אודי הוא "דובי", "שמן", ויגאל הוא "משקפופר" ו"אבו-ארבע".
א. מה דעתכם: האם כינויים אלה מונעים מאתנו להכיר טוב יותר את חברינו?
ב. האם כינויים אלה גורמים לנו להתעלם מכישורים אחרים שלהם? הסבירו.
ג. איך, לדעתכם, אפשר להעניק לילדים שמנים, ממושקפים ואחרים, תחושות של כבוד ושל שייכות בכיתה?
משימה 2: צפו בסרטון המופיע בקישור הבא וענו על השאלות אחריו
"סודו של ניר"
לפניכם שתי משימות כתיבה.
בחרו אחת מהן וענו עליה.
א. תיאור מאורע אחד מן הסרט – תארו מאורע שקרה לאחת הדמויות בסרט, שאיתה אתם מזדהים, וכתבו סוף אחר לאירוע הקשור לדמות זו.
ב. מכתב לדמות מן הסרט – כתבו מכתב לאחת מן הדמויות בסרט. בכתיבתכם התייחסו לבעיות שהיא מעלה, להשלכות מהתנהגותה ולמה הייתם מייעצים לה לעשות.
משימה 3: היכנסו לקישור הבא ובחנו את עצמכם
"בחן את עצמך - מה אתם הייתם עושים?"
משימה 1
השבמחק"דובי אח שלך"
א. לפי דעתי הכינויים האלה כן מונעים מאיתנו להכיר טוב יותר את חברינו מפני שכאשר אתה מדבר עם ילד מנודה , שמכנים אותו בכינויים הללו , אתה נחשב מיד גם לאחד כזה ובשביל שלא תחשב לאחד כזה אתה צריך להתרחק מחבריך וככה לא תוכל להכיר אותו טוב יותר .
ב. כן , כינויים אלו גורמים לנו להתעלם מכישורים אחרים שלהם מפני שכאשר מכנים ילד בשמות כאלה , אוטומטי אתה מתייחס לזה שהוא רק שמן או שהוא רק משקפופר ולא מתייחס לתכונות אחרות שלו או למראה חיצוני אחרת ממה שאתה רואה , כי יש ילדים מלאים שלא בהכרח זה מה שמשדרים עליהם , והם מנסים לשדר אחרת ולהראות את הכישורים של עצמם אבל אחרים לא רואים את זה.
ג. לפי דעתי , אפשר להעניק לילדים שמנים , ממושקפים ואחרים תחושות של כבוד ושל שייכות בכיתה בכך שבאמת לתת להם הזדמנות להראות את עצמם , להוכיח את עצמם , ולראות את הכישורים שלהם , ולמה שהם באמת מסוגלים ולא להסתכל רק חיצונים כי כמו שהמשפט אומר "אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו" לא בהכרח צריך להסתכל על החיצוניות של הילד אלא גם הפנימיות כי זה מה שלדעתי הכי חשוב וזה מנקודת המבט שלי כי גם אני עברתי דבר דומה.
משימה 2
"סודו של ניר"
א. תיאור מאורע אחד מן הסרט – כאשר ניר מספר למורה את מה שעובר עליו במשפחה , כאשר אביו מכה אותו , זה היה מרגש והכי התחברתי אליו מפני שהזדהיתי איתו באותו רגע , הייתי עושה בדיוק את מה שהוא עשה וזה לא היה חייב להיות בהכרח להגיד למורה אלא למישהו שאני סומכת אבל זה לא משנה , עם הייתי באותה סיטואציה לא הייתי פועלת שונה ממנו , כי לשמור את זה בבטן , זה לא פיתרון וככה לא יוכלו לעזור לך ולדעת מה עובר עליך.
משימה 1:לפי דעתי הכינויים האלו מונעים מאיתנו להכיר טוב את חברינו,כי הם שופטים אותם לפי המראה החיצוני ולא לפי האישיות שלהם.
השבמחקב.הכינויים האלה גורמים לנו להתעלם מהכישורים האחרים שלהם בגלל שהם מתייחסים לתכונות השליליים שלהם ולא לתכונות הטובות שבהם.
ג.לדעתי אפשר להעניק לילדים שמנים,ממושקפים ואחרים,תחושות של כבוד ושייכות בכך שלא ישפטו אותם לפי החיצוניות שלהם ויתייחסו אליהם כמו כל ילד רגיל אחר.
משימה 2:א.מאורע אחד מהסרט שבחרתי הוא שניר מספר למתן על הסוד שלו,אני מזדהה עם אירוע זה בגלל שלפעמים חברות שלי מספרות לי סודות ולא רוצות שאספר.
משימה 1:
השבמחקא.לפי דעתי כשמכנים מישהו בשם גניי הרבה מסתמכים על מראה ולא אופי ולא מכירים יותר טוב
את חבריהם במקום להכיר אותו לראות את השלילי בו ולא לראות את כשרונותיו של אותו בן אדם.
ב.כיוון שכינויים הם שלילים רואים רק את הצדדים הרעים במקום להכיר את אופיים המיוחד עצם העובדה שכמות הכינויים רבה ושלילית היא מתגברת על הדבר הטוב בו ואת הייחודיות שלו וחבל לוותר עליו.
ג.כדי לתת תחושה של כבוד והדדיות בכיתה אני חושבת שכדי להתנתק מכל האופי החיצוני ולהתחבר לאופי הפנימי ולמצוא דפקה את הייחודיות והטוב שבו ודבר זה גורם לחברה וכפיות והרגשה טובה ליד בן אדם.
משימה 2:
א. כשיש בנות מהשכבה שיש להן בעיה עם מישהי אני מיעצת להן ועוזרת להן כשצריך ואם
חייב לעשות עם זה משהו הן יודעות שצריך לפנות למבוגר אחרי
משימה 3:
עשיתי
משימה מספר 1: "דובי אח שלך"
השבמחקא. לפי דעתי, כינויים אלו אכן מונעים מאיתנו להכיר טוב יותר את חברנו. כאשר אנו משתמשים בכינויים הללו אנחנו למעשה משתמשים בסטיגמות וקטגוריות אשר משמשות אותנו כתבניות שלא נותנות לנו לצאת מה"משבצת" השלילית אליה שייכנו את האדם ולראות את הצדדים והתכונות הטובות והייחודיות שלו, ולהכיר כל אדם באמת.
ב. אני חושבת שכינויים אלה גורמים לנו להתעלם מהכישורים האחרים שלהם, כיוון שהחיצוניות שהביאה לכינוי שגרם לסטיגמה שבגללה אחרים אינם מוכנים להכיר את האדם ה"משקפופר" או ה"דובי", זה מונע מהם לא רק הלכיר אותו כאדם, אלא גם להכיר בכישורים הרבים שבוודאי יש לו, ושבטח היו מפתיעים הרבה מהאנשים, וגורמים להם לחשוב אחרת על אותו אדם ואפילו לגרום לכך שהכינויים הללו ידעכו ובמקומם יופיעו כינויים חיוביים.
ג. אפשר להעניק לילדים מלאים, ממושקפים ואחרים, תחושות של כבוד ושל שייכות בכיתה בכך שכל אחד צריך תחילה להבין שאדם הוא אדם באשר הוא ללא קשר למשקל, גובה, גוון עור וכו'. בסופו של דבר כולנו בני אדם, ויש להתייחס בכבוד הדדי האחד לשני, להסתכל האחד לשני בגובה העיניים ולראות באדם מעבר למעטפת החיצונית, כפי שכבר כתבו בעבר: אל תסתכל בקנקן, אלא במה בשיש בתוכו. אחרת, כולנו נפסיד חברים טובים לחיים.
משימה 2: "סודו של ניר"
א. תיאור מאורע אחד מן הסרט - מתן מתלבט מאוד אם לספר למורה על המקרה של ניר. אני מזדהה עם המאורע הזה, כיוון שלעתים מספרים לי סוד שאני צריכה להחליט אם לשתף מישהו בנושא, ובמידה וכן – את מי. זה לפעמים ממש מטריד כי אני רוצה לעזור, אבל מצד שני אני לא רוצה שהסוד יתגלה ומי שסיפר לי את הסוד יפגע, ולכן זו התלבטות מאוד קשה. סוף אחר לסיפור: אביו של ניר הלך לטיפול והפסיק להיות אלים. מאז ניר ומשפחתו חיים באושר.
לפי דעתי כאשר מכנים מישהו בגלל המראה החיצוני שלו זה מונע מאיתנו לדעת מי הוא באמת כי אנחנו מכירים אותו לפי הכינויים שלו בתור ילד שמן , דובי , משקפופר וכו'
השבמחקאני בתור מתן כן הייתי אומרת זאת למורה או ליועצת בית הספר ככה הם היו יכולים לעזור לו מבחינה סוציאלית וכן חשוב לספר דברים שקורים ולא לשמור בבטן
משימה 1:
השבמחקא. לפי דעתי, כשמכנים מישהו בכינויים משפילים, נוצרת לו סטיגמה רעה, וכך קשה להבין מי הוא באמת.
ב. זה כן מונע מאיתנו להבין מי הוא באמת, כי כשנוצרת סטיגמה סביב מישהו קשה להסתכל על מי הוא באמת ואנחנו זוכרים רק את ה"משקפופר" או ה"שמן"ץ
ג. אפשר לתת תחושת שייכות בכיתה, כי הם בדיוק כמונו, וצריך לתת להם תחושה של כבוד הדדי.
משימה 2:
מתן מתלבט אם לספר למורה על המקרה של ניר. זה קורה לי לפעמים, כשמישהו מספר לי סוד על משהו שקרה לו ואני חושבת שזו חובת דיווח, וההתלבטות היא האם לספר למבוגר אחראי או לכבד אותו ולשמור על הסוד.
משימה 1:
השבמחקא. לפי דעתי כאשר מכנים מישהו בכינויים משפילים זה מונע מאיתנו להכיר אותו באמת כי מתייחסים רק לאפיון החיצוני של אותו הילד ולא לפנימיות שלו.
ב. כן. כינויים אלו גורמים לנו להתעלם מכישורים אחרים כי אנחנו משבצים את הילד לפי כינוייו "שמן" "משקפופר"... והם מפריעים לנו לראות את הכישורים האמיתיים שלו.
ג.אפשר לתת לילדים מלאים, עם משקפיים תחושת שייכות בכיתה כך: צריך להראות להם שמה שקובע בסופו של דבר זה האופי של האדם. בני האדם שונים זה מזה וצריך לדעת לכבד את כולם. בסופו של דבר, משיגים חברים טובים בעזרת הפנימיות ולא החיצוניות שלך.
משימה 2:
מתן מתלבט האם לספר למורה על המקרה של ניר. אני מזדהה עם מקרה זה כי לפעמים כאשר אני שומעת על מקרה בו חברה שלי נפגעת, עולה לי השאלה: האם לספר לאדם מבוגר? או לשמור על פרטיותה ולתת לה להחליט אם היא רוצה לספר או לא..
משימה 1:
השבמחקא.כינויים אלה מונעים מאתנו להכיר טוב יותר את חברינו, מכיוון שכאשר אנו שומעים את השם הזה, זו התכונה הראשונה שאנו רואים באותו הילד. אנו מכירים את הילד לפני אותה תכונה ולא נותנים לו הזדמנות להתבטא בדברים אחרים. אנו לא מתאמצים להכיר אותו, ואותה תכונה או פגם שעליו השם שלו, זוהי התכונה הראשונה שאנו מכירים בו.
ב.כן. זה גורם לנו להתעלם מכישורים אחרים מפני שזה לא נותן זכות להראות את הכישרון בתחומים אחרים. אנחנו רואים את השם של הילד כדבר שמעצב את האישיות שלו. ולא מנסים להתקרב ולהבין שיש מעבר למה שאנו רואים.
ג. לדעתי , השאלה הזו , היא לא שאלה רלוונטית. ילדים מלאים, או ילדים עם משקפיים , הם לא זן שונה, או מין שונה. הם פשוט אנשים עם מראה אחר. זה לא הדבר הראשון שאני רואה בבן אדם. אכפת לי להכיר את הבן אדם, לא אכפת לי מהמראה שלו. את האמת, גם אני לא מושלמת, אף אחד לא. אבל.. אם שואלים.. צריך לתת להם הרגשת שייכות בכך שפשוט מכניסים אותם, גורמים להם להיות חלק, נותנים להם הרגשה שהם חלק ממשהו ושאוהבים אותם לפי מי שהם.
גאה בך על תשובתך... מילים כדורבנות...
מחקמשימה 2:
השבמחקבחרתי במאורע שניר בא למתן הבייתה ומבקש עזרה.
אני חושבת שזו לא בושה לבקש עזרה מאחרים במיוחד שזה נוגע באלימות, או משהו חמור כמו זה.
הסיום שהייתי מציעה זה שהם היו מודיעים למשטרה ולאנשים עם סמכות שבאמת היו יכולים לטפל בבעיה.
משימה 1:
השבמחקא. כינויים אלו מונעים מאיתנו להכיר טוב יותר את חברינו, מכיוון שהכינויים האלו גורמים לנו ישר להיסתכל על האפיון החיצוני ולא על האופי.
ב. כן, מכיוון שכאשר מדביקים לאדם סטיגמה, רואים את הסטיגמה הזאת בתור האפיון הכולל ולא מעוניינים לראות את הכישורים של האם.
ג. לדעתי, ילדים עם משקפיים, ילדים מלאים או כל סוג אחר של סטיגמה הדבוקה לאנשים הן לא באמת חשובות. בסופו של דבר... כשאני בוחרת את החברים שלי אני לא בוחרת אותם בגלל המראה החיצוני שלהם, אלא בגלל האישיות שלהם, ההתייחסות שלהם כלפיי...
משימה 2:
א. בחרתי במאורע בו מתן מתלבט האם לספר למורה על המקרה של ניר- אני מזדהה עם המקרה הזה מכיוון שכאשר חברים מספרים לי שהם נפגעו ממישהו אבל הם לא מעוניינים לגשת לאדם מבוגר, אני מצד אחד מאוד רוצה לעזור להם, ולספר במקומם לאדם מבוגר, אך מצד שני, אני רוצה לשמור על פרטיותו של מי שסיפר לי...
משימה 1:
השבמחקא. לפי דעתי כינויים אלה מונעים מאתנו להכיר יותר טוב את החברים שלנו, מפני שכשקוראים למישהו בשם על תכונה רעה שלו, אז זה הדבר הראשון שאנו רואים בו בתור בן אדם. אנחנו נוהגים להתרחק ופחות מנסים להכיר אותו ואת האופי שלו.
ב.כן, כינויים אלו גורמים לנו להתעלם מכישורים אחרים מפני שזה מבליט את התכונה הרעה שלו ומקטין את התכונות הטובות שלו ולכן אנו לא מנסים לברר מה היכולות שלו בתחומים אחרים.
ג. אפשר לתת במה לדעות ולרגשות שלהם ולתת להם להרגיש אהובים. צריך להתייחס אליהם כמו שמתייחסים לכל אחד.
משימה 2:
אני בחרתי במאורע שבו מתן מתלבט האם לספר למורה את המקרה, מפני שאני מזדהה עם מתן מכיוון שזו דילמה מאוד קשה - מצד אחד חברה טובה שלי והיא ביקשה שאני לא אגיד ומצד שני זה יכול להיות משהו שיסכן אותה. הסוף שאני מציעה הוא שמתן לא יגיד את זה למורה בשביל לא להסתכן בריב עם החבר הכי טוב שלו, ודרך הסוף הזה הייתי מעבירה מסר על כמה זה חשוב לדווח על דברים כאלה.
משימה 1:
השבמחקא. לפי דעתי הכינויים האלו מונעים מאיתנו להכיר אותו - אנחנו לא באמת יודעים מי הוא.
ב. הכינויים האלו מסתירים את הכישרונות - למשל בסרטון הזה - לאודי יש כישרונות שונים, למשל פתירת משוואות בקלות.
ג. אפשר לעזור להם, לתמוך בהם כשהם צריכים. להיות פה בשבילם.
משימה 2:
ב. מכתב.
לאותם הילדים שמקניטים את אודי,
קודם כל, תחשבו אם זה היה הפוך, הייתם רוצים שיתייחסו אליכם ככה? ככה הייתם רוצים שיקבלו אתכם לכיתה? בטוח שלא.
הוא בכלל עשה לכם משהו שאתם ככה מקניטים אותו?
במקום לכבד אותו, להיות חברים עוזרים ותומכים, בחרתם לרדת עליו, להשפיל אותו, להקניט אותו, להמציא לו שמות ולתת לו להרגיש רע עם עצמו.
תחשבו מה אתם הייתם עושים אם הייתם במקומו.
משימה 1:
השבמחקא.לפי דעתי שאם בן אדם ייכנה אנשים כך אנשים לא ירצו להיות בחברתו אני לא הייתי רוצה להיות מושפעת מדעות של אחרים על מישהו.
ב.כאשר נכנה מישהו כך ישר נתעלם מכישורייו כי אנחנו רק נקניט אותו ואף אחד לא יראה את התכונות הטובות שבו.
ג. אפשר פשוט להתייחס אליהם כמו כולם כי הם לא שונים מאיתנו ואולי אפילו יותר טובים, אפשר לשתף אותם ולשמוע את דעותיהם...
משימה 2:
א. בחרתי במאורע שחברתו של מתן עקבה אחריו במהלך הימים האחרונים וראתה שקרה לה משהו, מיתן מתלבט אם לספר לה או לא ולבסוף הוא נותן לה סיטואציה שנגיד וקרתה... לבסוף מתן מחליט לספר לה ואז הם הולכים ביחד למורה ומתפלים בזה.
ב.למתן, אני הייתי מציעה לספר למנהלת ישר מתי שניר סיפר לך דבר כזה גם אם ניר לא היה מדבר איתך אחרי לעולם, כמו שחברה שלך אמרה שעדיף שהוא לא ידבר איתך מאשר שזה ידרדר למצב גרוע יותר.
אני שמחה שלקחת בסוף את ההחלטה וסיפרת למרות שזה היה אחרי זמן מה...
מקווה שהכל יפתר!
משימה 1:
השבמחקא. לדעתי כינויים אלו בהחלט גורמים לנו לחשוב דברים שונים על חברינו למשל אם יקראו למישהו שמן אנחנו במהרה גם נחלשוב שהוא שמן
ב. כן אני חושבת שכינוייםן אלו מסתירים את הכשרונות האחרים של אותו הילד וגורמים לנו להתעלם מהם מפניח שאם נחשו שילד שמן אז ישר אנחנו אפילו לא נחשוב שיש לו כישורים או צשהוא טוב במשהו.
ג. אם אנחנו נתייחס לאותם אנשים בכבוד כמו שהוא ראוי לנו אז הילדים האלו לא יחושו בעלבון והם יחושו בכבוד שמגיע להם
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקמשימה1:
השבמחקא. כן, כינויים אלה מונעים מאיתנו להכיר טוב יותר אחד את השני כי כינויים אלו "ידביקו" למישהו כינוי ואף אחד לא ידע את תכונותיו האמיתיות.
ב.כן, כמו בסרטון, הם קראו לו דובי וידעו שהוא גרוע בספורט, ולא היעה אכפת להם מהחוכמה שלו. הכינוי שלו גרם להם להתעלם מהתכונות החיוביות
ג.לא לצחוק עליהם ולא להתייחס אליהם שונה
משימה 2:
א. מאורע מהסיפור- הרגע שבו מתן מדבר עם ניר על זה שהוא שמע את אביו מכה אותו, וניר מבקש ממנו שלא יספר, ומתן לא יודע מה לעשות.
אני הייתי משנה את הסוף של המאורע בכך שניר היה שואל את מתן מה לעשות, ומתן היה אומר לו לספר וניר היה מקשיב.. זה היה מונע את הכעס של ניר ומסיים את הסיפור מהר יותר, בלי סכסוכים לא נעימים
משימה 1
השבמחקא. לדעתי כשמשתמשים בכינויים האלו זה מפריע להכיר את החברים טוב יותר מכיוון שאנחנו מגדירים אותם כמשהו למשל ״חנון״ או ״טיפש״ ואז אנחנו לא יכולים להכיר אותם באמת.
ב. כמו בתשובה א, כשאנחנו מגדירים את חברינו כמשהו אנו לא יכולים להכיר אותם באמת ולראות דברים אחרים שהם טובים בהם.
ג. אפשר לתת להם הזדמנות להוכיח את עצמם ולהראות במה הם טובים, כי כל אחד טוב במשהו רק צריך לדעת במה, לא צריך לפסול אותם ישר וצריך לתת לכולם הזדמנות שווה.
משימה 2
א. בחרתי באירוע שמתן מתלבט האם לספר כי זאת החלטה מאוד קשה, האם להיות עם חבר שלך ולא לספר או לעזור לו ולספר אבל אחר כך הוא לא ידבר איתך. הסוף שהייתי עושה זה שמתן לא יספר למורה את זה ואולי זה היה מתגלה בדרכים אחרות או שזה היה נשאר סודי והיינו מבינים שזה חשוב לספר
משימה 2ף
השבמחקמכתב לדמות
אני בוחרת לכתוה את המכצב לדמות האא של ניר:
לאבא של ניר שלום רב:
רציתי לומר לך שאין לך שום זכות להכות את בנך ניר- אין לך רשאיות להכות אף אחד אבל בעיקר לא את משפחתך ובמיוחד לא כאשר מדובר על ילדיך.
הבית הוא המקום שבו אתה אמור ליהיות מוגן מפני הסכנות שבחוץ והמשםחה שלך אמורים להגן עליך , אך כאשר אתה מכה אתץ ניר אתה לוקח לו את כל ההגנה שאמורה ליהיות לו.
ברגע שאתה מכה את בנך ומקלל אותו אתה גורם לו להרגיש לא רצוי ולא אהוב.
ברגע שאתה מתייחס ליו כאל מובן מאליו בנך מעדיף ליהיות בחוץ ולשחק עם חבריו.
אתה בהחלט רשאי לדבא איתו ברגע שאשה משהו ואפילו להעניש אותו אך בהחלט אסור לך להרים עליו יד בשום צורה שהיא.
לדעתי אתה חייב ללכת לדבר איתו ולהגיד לו שאתה מתנצל על כך שהכת אותו.
הוא זקוק לחום ואהבה כדי לחהרגיש רצוי ואהוב.
כמו שאתה לא היית רוצה שהוריך יכו אותך כך גם ניר לא רוצה.
א) לפי דעתי כינויים אלו מונעים מאיתנו להכיר טוב יותר את חברינו מכיוון שכאשר אנו קוראים להם בכינוי מסוים אנו מסתמכים על כינוי זה ולא יכולים לראות את אופיו ואישיותו של האדם ממולנו.
השבמחקב)כן כינויים אלו גורמים לנו להתעלם מכישורים אחרים מכיוון שאנו מסתמכים על תכונה אחת או כינוי מסוים וזה לא נותן לנו לברר מהם יכולותיו ואישיותו של האדם בתחומים אחרים.
ג)אפשר לתת להם לומר את מה שיש להם לפרוק על ליבם ולומר את תחושותיהם דעותיהם ורגשותיהם בכדי שיבינו מה הם עוברים .
משימה 2:
אני בחרתי במאורע בו ניר הוא ילד מוכה. אביו מכה אותו. ניר שומר על כך בסוד, אך מתן, חברו לכיתה, מגלה את הסוד, ומתלבט האם לספר למורה על המקרה עם ניר - אני מזדהה עם המאורע מכיוון שאם חבר יספר לי על משהו שעובר עליו נגיד אבא שמכה אותו אני אספר את זה לאנשים מבוגרים מכיוון שלא צריך לקחת סיכון . הסוף שאני מציע הוא שמתן לא יספר ואז יבוא שלב שניר פשוט יהיה חייב לבספר על המקרה .
המסר הוא שלפעמים לא צריך לקחת סיכון ופשוט לדווח על מקרים מהסוג הזה.
משימה 1:
השבמחקא. לדעתי, הכינויים האלו לא עוזרים לנו להכיר טוב יותר את חברנו מפני שהכינויים הם רק על מראה חיצוני ולא לפי פנימי, בגלל הכינויים, אותו אחד שמכנים אותו בשמות נחסם רגשית ולא בטוח שהוא יפתח אחר כך ויוכל להראות את מראהו הפנימי.
ב. כן, הכינויים האלו גורמים לנו להתעלם מכישוריהם מפני שאנחנו רק מסתכלים על המראה החיצוני ולא מסתכלים על הכישורים שלהם - אלא רק על המגרעות שלהם.
ג.לדעתי, אפשר להעניק לילדים שמנים, ממושקפים ואחרים, תחושות של כבוד ושל שייכות בכיתה בכך שנעזור להם להיות יותר משוייכים למה שקורה בכיתה, שנעזור להם במה שאפשר ושנראה לכולם את הכישורים המיוחדים שלהם ואת הדברים הטובים שיש בהם.
משימה 2:
א. תיאור מאורע אחד מן הסרט - אני בחרתי במאורע שבו מתן מתלבט אם לספר למישהו על מה שקורה לניר בבית אחר הצהריים או לשמור על זה בסוד, כמו ההבטחה שלו לניר.
אני מתחבר למאורע הזה מפני שלפעמים כשיש משהו שחברים לא רוצים שאני אספר, אפילו אם זאת חובת דיווח, יש לי דילמה - אם לספר למבוגר אחראי שידאג לזה או לשמור את זה בסוד כדי לא לאבד את אותו חבד.
משימה 2:
מחקא. חבר*
משימה 1
השבמחקא. לפי דעתי כל הכינויים האלה שמצמידים לילדים מונעים מאיתנו להכיר את אותו הילד באמת משום שכאשר מצמידים לילד כינוי זה נשאר איתו להרבה מאוד זמן וזה בעצם הופך ל"סימן ההיכר שלו", אנשים יזהו אותו לפי הכינוי ולא יכירו אותו באמת.
ב. כינויים אלה אכן גורמים לנו להתעלפ מכישורים של אחרים מכיוון שכפי שאמרתי בסעיף א. כאשר מצמידים לילד כינוי כולם מתיילסים אליו על פי הכינוי שהצמידו לו ולא לפני מי שהוא באמת, ובהחלט אפשר שלא לשים לב לכישוריו.
ג. לפי דעתי ילדים עם משקפיים או ילדים שמנים הם לא שונים מאף אחד, לא צריך להתייחס אליהם בצורה שונה מאחרים כי פשוט מאוד, הם כמו כולם, אבל אם רוצים להעניק להם כבוד אז פשוט לא להתייחס לכך שיש להם משקפיים או שהם שמנים כי זה טבעי ויש את הדברים האלה להרבה מאוד אנשים ומשקפיים לדעתי אפילו מחמיאים.
משימה 2
א. המאורע שעליו בחרתי לכתוב הוא הרגע בו ניר הבין שהוא צריך עזרה והלך למתן לבקש עזרה, זה לא בושה לבקש עזרה ובמיוחד גם צריך אומץ בשביל להבין שאתה צריך עזרה ולבקש אותה. אך צריך גם לבקש אותה מהאדם הנכון, לפני דעתי ניר היה צריך ללכת לבקש עזרה ממישהו מבוגר ולהודות למתן על כך שבזכותו הבין זאת. במקרה הספציפי הזה שבו אביו של ניר מכה אותו הוא מקרה חמור ביותר וחובה ללכת למישהו מבוגר. אז בסוף החדש שאני כותבת ניר הולך למורה לבקש עזרה.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקמשימה 1:
השבמחק1. לדעתי הכינויים האלו מונעים מאיתנו מלהכיר טוב יותר את חברינו, מפני שהם פוגעים במראה החיצוני, ולא על מראם הפנימי ותכונותיהם.
2. הכינויים האלו מונעים מאיתנו מלהכיר את כישוריהם, מפני שבמקום להסתכל על תכונותיהם החיוביות והפנימיות, מסתכלים רק על מראם החיצוני.
3. אפשר להעניק לילדים אלו כבוד, בכך שיתייחסו רק לתכונותיהם החיוביות והטובות, ויתנו להם ביטחון בכך שיגידו כמה הם טובים במה שהם טובים.
משימה 2:
א. המאורע שאני בחרתי היא ההתלבטות של מתן האם לספר למורה על כך שאביו של ניר מכה את ניר, או לשמור על כך בסוד, כפי שהבטיח לניר.
אני מתחבר למקרה זה, מפני שלכל דבר בחיים יש קבלת החלטות, ואני נתקל במלא כאלה, וצריך לדעת לבחור את ההחלטה הנכונה, היעילה והטובה ביותר
האירוע שבחרתי בסרט הוא האירוע של ניר שמספר למורה שלו מה עובר עליו במשפחה
השבמחקושאבא שלה מכה אותה זאת הייתה הדרך הנכונה לספר למורה שתפתור את הבעיה הקשה הזאת והוא בהחלט צודק. וזאת ההחלטה והנכונה ביותר.
א. לפי דעתי לא צריך לשפוט מישהו לפי המראה החיצוני שלו הוא המילים והשמות שאומרים לא אבל זה בהחלט מונע מאיתנו להכיר אותו יותר טוב.
השבמחקב. הכינויים מונעים מאיתנו את הכישורים של הילד ושלא מסתכלים על הצד הפנימי שלו אלה רק על הצד החיצוני שזה לא טוב.
ג. לא צריך להתייחס לילדים שמנים או עם משקפיים ועוד סוגים
כבנאדם אחר לכל אחד יש את האופי שמאפיין אותו ולא כולם מושלמים אבל בהחלט לכל בנאדם יש את האופי שמסמל אותו.
משימה 2
האירוע שבחרתי בסרט הוא האירוע של ניר שמספר למורה שלו מה עובר עליו במשפחה
ושאבא שלה מכה אותה זאת הייתה הדרך הנכונה לספר למורה שתפתור את הבעיה הקשה הזאת והוא בהחלט צודק. וזאת ההחלטה והנכונה ביותר.
"דובי אח שלך" - משימה 1
השבמחקא. שימוש בכינויים כגון: "דובי" "משקפופר" ועוד מונעים מאתנו להכיר את חברינו, כאשר מכנים אדם בשם גנאי, האחרים נמנעים מלהכיר אותו משום שהם חוששים שגם אותם ינדו וגם להם ילעגו, הכינויים השליליים האלו בד"כ מתייחסים לחיצוניותו של האדם ולא לאופיו, כחברה אנו מסתפקים בתכונות חיצוניות ולא מנסים להכיר את אותו האדם שהוצמדו לו כינויי הגנאי.
ב. כינויי הגנאי מונעים מאתנו להכיר את כישוריהם של אלו שכונו בכינויי הגנאי. כאשר ילד זוכה לכינוי "שמן" בד"כ החברה תתייחס אליו כאל שמן ותידחה אותו ובאופן זה לא יוכרו כישוריו האחרים, למשל לא ניתן יהיה לדעת האם הוא חכם, מצחיק, מצייר יפה ועוד.
ג. לדעתי אין כל חשיבות למראהו החיצוני של האדם, יש להכיר כל אדם ואדם עפ"י התנהגותו ואופיו. כל אחד ואחד מאתנו שונה במשהו מחברו, חשוב לכבד כל אדם ואדם ולאפשר לכל אחד להרגיש חלק מהחברה, שווה בין שווים. החברה מורכבת מאנשים שונים בעלי מראה חיצוני שונה, אם כל אחד מאתנו יכבד את האחר נוכל להקים חברה טובה יותר.
"סודו של ניר" - משימה 2
בחרתי בקטע מהסרט בו ניר מגיע אל חברו מתן ומבקש את עזרתו. פעמים רבות בקשת עזרה נתפסת כחולשה, אני חושבת אחרת, כאשר אדם מבקש עזרה הוא למעשה מכיר בכך שהוא נמצא בבעיה וזהו כבר חלק גדול מפתרון הבעיה. אני תמיד מוכנה להיות קשובה לחברותיי וכאשר הן נתקלות בקושי שאין אנו יודעות לטפל בו אני יודעת שכדאי ורצוי לפנות לעזרת אדם מבוגר, פנייה לעזרה עשויה להוביל לפתרון של הבעיה.